האתר של   מנחם ליבנה       יבוא: חוקיות, היטלים ועוד ...

  לעמוד ראשי

חוקיות יבוא:

המונח  'חוקיות יבוא' מתייחס לכל החוקים הרבים והשונים החלים על יבוא.
 
דינים אלה, מטילים הגבלות, איסורים ודרישות שונות על טובין ביבוא.
 
הדרישות נעות בין איסור יבוא מוחלט, עבור לחובת רישוי, אישורים שנתיים או חד פעמיים, תקן וסימון.
 
מבין הדינים הרבים ושונים החלים על היבוא, הצו המוכר ביותר לעוסקים בתחום הוא  'צו יבוא חפשי'.
 
התוספת השנייה לצו היא המוכרת ביותר אך יש לצו גם תוספות אחרות וכולן תקפות במידה שווה.
 
יש לזכור כי מלבד צו יבוא חופשי קיימים חוקים וצווים שונים החלים על היבוא וכל הדינים תקפים

 במידה שווה !!   הפסקה: "צו זה בא להוסיף על כל דין אחר ולא לגרוע ממנו" מופיעה בכל דין.
 
לפיכך, בעת יבוא יש לקחת בחשבון את כל הדינים החלים לפי סוג הטובין.
 
להלן סקירה בלתי מחייבת של הדינים השונים:

אסמכתאות (חיקוקים):

צו יבוא חפשי – 2011 ,  צו המכס (איסור יבוא) 2005 ,  צו הגנת הצרכן (סימון טובין) 1983
 
על כל העדכונים והתיקונים שחלו בהם.
 
קיימת שורה של צווי פיקוח נפרדים, מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים 1957 :  
 
הם חלים על: חוטי תפירה, מיכלי גז חד פעמיים, תמרוקים, מכ' כביסה, שטיחים, רכב,  יהלומים,

 תנורי הסקה, נורות ליבון, שסתומים, מיכלי לחץ, מוטות וגלילי תיל ברזל, טלוויזיות,

 מוצרי טקסטיל ועור, צעצועים מסוכנים.
 
בנוסף לנ"ל קיימים דינים בנושאים שונים, כגון: בריאות, מזון, תרופות,  קוסמטיקה, חומרים כימיים, סמים,  מוצרי חקלאות, מכשור רפואי, כלי ירייה וחומרי נפץ, החי והצומח, תחבורה ותקשורת.

צו יבוא חופשי:

'צו יבוא חופשי' הוא הצו המוכר ביותר לעוסקים בתחום.

 זהו צו מרכזי, אבל לא יחיד ויש לזכור קיומם של דינים רבים ושונים החלים במקביל ובמידה שווה על היבוא.

  צו יבוא חופשי אינו חל על יבוא מארצות אסורות

 וגם אינו חל על סמים (תוספת רביעית).

 התוספת הראשונה לצו:

 מפרטת את כל פרטי המכס החייבים ברשיון יבוא.

 התוספת השניה לצו:

 מפרטת את ההגבלות והדרישות השונות על טובין ביבוא, לפי פרטי מכס.

 התוספת השלישית :

 מראה את צורת ונוסח טפסי אישור למכס מאת הרשויות השונות.

 התוספת הרביעית:

 היא רשימת סמים עליהם לא חל הצו. (ולכן הם חייבים ברישוי בנוסף לחל עליהם על פי חוקים אחרים).

 התוספת החמישית:

 על פי תוספת זו, מותר לייבא ללא רישוי וללא ההגבלות החלות בתוספת השניה:

 דוגמאות מסחריות, בכמות עד שתי יחידות  ובערך בסה"כ עד 1000 דולר,  וחלקי חילוף בכמות של עד חמש    יחידות ובערך בסה"כ עד 5000 דולר.

 לזכור כי התוספת החמישית מתייחסת רק להגבלות לפי צו יבוא חופשי !!  לפיכך על דוגמאות או חלקי חילוף עדיין חלים כל יתר החוקים לפי הענין:  למשל: פריטי מזון, תרופות, נשק, רעלים, סמים, תקשורת, חקלאות וכדומה, אינם נכללים במסגרת התוספת  החמישית.

רישיונות יבוא:

סקירת המצב החוקי, עם סוגיה לדוגמא בסוף.

מתי ולמי נחוץ רישיון יבוא ? לכאורה, התשובה ברורה: לכל הטובין שפורטו ברשימה שבתוספת הראשונה ל''צו יבוא חפשי'.

למעשה, הענין מורכב קצת יותר:

א.  "צו מתן רשיונות יבוא – 1939" (- כן, הוא עדיין תקף) קובע ש: "אסור להביא כל סחורה לישראל (הכוונה: שלא ניתן רישיון ליבואה).

ב.  "צו יבוא חפשי - 2011" קובע (בסעיף 2), שלמרות הצו הנ"ל, מותר להביא לארץ, ללא רישיון, כל מה שפורט בתעריף המכס בפרקים  1-97 וכן עוד מספר פרטים שצויינו שם, למעט: מה שפורט בתוספת הראשונה לצו = היא אותה רשימה מוכרת של טובין החייבים ברישוי.

ג.  אך צו יבוא חפשי הנ"ל איננו חל על כל הטובין:

 צו יבוא חפשי, מפרט שורה של מקרים עליהם הצו אינו חל. כל אלה - חייבים ברישוי!

-1- גופים שונים (רשמיים ובעיקר ממשלתיים).

-2- יבוא מארצות אסורות.

-3- סמים מסוכנים לפי התוספת הרביעית לצו !

-4- וכן צויינו מקרים נוספים החייבים ברישוי.

ומה על אותם טובין שסיווגם מחוץ למסגרת הפרקים 1-97 לתעריף? צו יבוא חפשי לא התיר את יבואם (למעט אלה שפורטו בסעיף 2), אך לעומת זאת, חלק מהם צויינו בצו הנקרא "רישיון יבוא כללי- 1978 " ואשר מתיר יבוא אישי, דוגמאות ועוד מספר פרטים כמפורט בתוספת לצו זה.

כל יתר הטובין שמחוץ למסגרת הפרקים 1-97 לתעריף המכס - חייבים ברישוי !

לסיכום, רישוי חל על יבוא של:

א- טובין שפורטו בתוספת הראשונה לצו יבוא חפשי.

ב- טובין מארצות אסורות.

ג- טובין שפורטו בתוספת הרביעית לצו יבוא חפשי.

ד- טובין שמחוץ לפרקים 1-97 לתעריף ואשר רישיון יבוא כללי לא חל עליהם.

ה- טובין שחוק ספציפי מטיל עליהם חובת רישוי.

ו- טובין שיובאו על פי מכסה.

והנה סוגיה לדוגמא:

יובאו תרופות המכילות סם מסוכן. סיווגן בפרט 30.04. פרט זה אינו נכלל בתוספת הראשונה לצו יבוא חופשי ולכן אינו חייב רישוי.

האם התרופות חייבות ברישוי ?? רבים, ותיקים ובכירים (גם במכס !) אמרו נחרצות שאין התרופות חייבות ברישיון מכיוון שפרט 30.04 אינו חייב רישוי.  טעות !!

התוספת הרביעית לצו יבוא חפשי, בסופה, מציינת במפורש: "כל התכשירים הרפואיים המסתווגים בפרטים 30.03 ו 30.04 המכילים סם כלשהו...." מאחר וצו יבוא חפשי אינו חל על הטובין שבתוספת הרביעית, הרי שהתרופות האמורות חייבות ברישוי ! (וגם בהיתר מיוחד ליבוא סמים).

 

 

ארצות אסורות:

רשימות אלו של ארצות, משתנות מעת לעת, לפי פרסומי תמ"ס.

טובין מתוצרת ארצות אלו, חייבים ברשיון יבוא, גם אם רק נארזו שם או נקנו/סופקו מארץ אחרת.

רשימה א' - ארצות עויינות:

אפגניסטן

אירן

אלג'יריה

לבנון

לוב

סודן

סוריה

עיראק

קוריאה הצפונית

תימן

בנגלדש

פקיסטן

איחוד נסיכויות ערב

אינדונזיה

בוסניה והרצגובינה

בחריין

ברונאי

טוניסיה

כווית

מלזיה

מאלי

מרוקו

עומאן

ערב הסעודית

צ'אד

קאטאר

קובה

קמבודיה

 

היבוא מהארצות המסומנות הותר זמנית לשנת 2014.

 

למעט פרטי מכס: 3901-1000 ,  3902-1000  , 3920-1000

היבוא מפקיסטן ומבנגלדש הותר זמנית לשנת 2014 למעט רשימת פרטי טכסטיל 

 

    לרשימת הפרטים

 עיראק הותרה זמניתבתאריכים 14/7/2013 עד 14/10/2013

 

 

 

 

רשימה ב' - ארצות מוגבלות:

 

אזרבייג'אן

טורקמניסטן

טז'קיסטן

מזרח טימור

סרביה ומונטנגרו

 

 

 

 

היבוא מהארצות המסומנות הותר זמנית לשנת 2014.

 

 

 

 

 

 

סימון ביבוא:

על מוצרים שונים חלה חובת סימון לפני היבוא:

עם רשימת המוצרים חייבי סימון לפני יבוא נמנים כל מוצרי ההלבשה, הנעלה, כובעים, תכשירי מזון, משקאות, תרופות,

תכשירי קוסמטיקה, תרסיסי ארוסול וגם משחקי מחשב ותוכנות לומדה. (תיקים ומזוודות אינם חיבים סימון בעת היבוא).

לפעמים ניתן לסמן את המוצרים במחסן (היבואן או בונדד או מסוף) וזאת, באישור הרשויות, תוך הפקדת ערבות

ובהסכמת המכס.

להלן עקרונות כלליים לכל סימון:

 - הסימון חייב להיות בעברית (אפשר גם בנוסף לסימון הלועזי).  - הוא חייב להיות מודפס.

 - והוא חייב להיות קבוע ואם הוא ע"ג תווית - עליה להיות מוצמדת באופן קבוע (תפירה למשל).

 - כל סימון צריך לכלול: את ארץ הייצור, שם היבואן ומענו, כמות, משקל או מידה לפי המקובל בסוג הטובין. סוגי החומרים המרכיבים (במוצרי טקסטיל, למשל). תרגום מלא ומדויק של הוראות שימוש או אזהרה לועזיים אם יש. 

על טובין מסוימים, כגון תכשירי מזון ותרופות, חלות הוראות סימון נרחבות יותר, עליהם יש לעמוד תוך כדי תיאום עם המשרד המתאים (בריאות).

 

 תקן:

על מספר רב של מוצרים, חלה החובה להמציא אישור תקן לצורך שחרור מהמכס.

 הדרישה ל"תקן", נובעת מ'חוק התקנים' ומקבלת ביטוי בתוספת השניה ל'צו יבוא חופשי'.

 חוק התקנים אוסר לייבא מוצרים שאינם מתאימים לתקן החל עליהם. 

 האישורים של מכון התקנים מתחלקים לשני סוגים עיקריים: 

 א - ת.ל.ח. (=תקן לא חל) למוצרים שלא חל עליהם תקן,  אך חלה לגביהם החובה להמציא אישור. 

 ב - אישור על עמידה בתקן לגבי מוצרים שחל עליהם תקן. 

 למכס יש למסור את אישור מכון התקנים (ממוספר וממוחשב) כדי לשחרר את המשלוח. 

 יש אישורי תקן ספציפיים למשלוח ויש אישורים שנתיים. 

"רשות מוסמכת" (ראה מילון מונחים) יכולה לתת 'פטור' מתקן, לפי סעיף 2ג2 לצו.